יום אחד שני הילדים נעלמו. יצאתי לחצר והם לא היו שם. רצתי לרחוב והם גם שם לא היו בנמצא. המשכתי לחפש מוטרדת בסביבה לזמן מה עד ששכנה שהבחינה שאני מחפשת את הילדים אמרה, לחרדתי, שראתה את הילדים הולכים לכוון רחוב שהיה עמוס בחנויות רבות. התחלתי ללכת במהירות לכיוון כשלפתע הילדים הופיעו מרחוק במעלה הרחוב צועדים בחזרה לכיוון הבית. מאחר שיוליקה היה המבוגר מבין השניים הוא הלך בראש כשרוז'י משתרכת אחריו.

רצתי לקראתם, באנחת רווחה, וכשפגשתי אותם שניהם גררו במרץ ענפי עצים.

שאלתי את יוליקה, "למה הלכת כל כך רחוק?" אז יוליקה ענה, "הלכתי עד להיכן שאני יודע לחזור משם."