דיוקן עצמי מסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, עם זקן ושפם, כשעדיין היתה לי רעמת שער עבותה. את הציור ציירתי מול הראי ואת חתימתי ניתן לראות בצד ימין למטה. הייתי בשנות העשרים המוקדמות בסוף השירות הצבאי או מיד לאחר השחרור. למרבה הפלא הציור יצא נאמן למקור. זהו הציור היחיד שציירתי בחיי – כנראה שירשתי משהו מכשרונה של אימי, ארנה אלה רובין, עליה השלום שציירה כל חייה.

תעודת לידה רשמית שלי שהונפקה על ידי ממשלת רומניה בשנת 2007 לאחר הגשת בקשה לאזרחות רומנית. לצערי זו לא התעודה המקורית שכנראה הלכה לאיבוד או שלא ניתן היה להוציאה מרומניה בזמן העליה לארץ. ניתן לראות בברור את שמי הרומני "יוליאן", תאריך הלידה ואת מקום הלידה "גאלאץ".

יוליאן

זו התמונה היחידה שנשארה לי מחג המולד ברומניה (גאלאץ) הקומוניסטית. בתמונה אבי, ישראל רובין, ואני עם מתנות בידיי ליד עץ האשוח במפעל הממתקים שבו אבי עבד.

תעודת המסע של ארנה רובין ויוליאן (אני), שהונפקה על ידי ממשלת רומניה, לצורך העלייה לישראל ב-1962.

ארבעת המוסקטרים

בבית הספר היסודי היינו חבורה של ארבעה חברים בלב ובנפש. מימין לשמאל: יעקב חזיזה, רפי בן שושן (שושן), צבי רובין (כותב שורות אלו), רחמים כהן - כפי שצולמנו בחגיגת הבר מצווה שלי שנערכה בביתנו. מימין השכן חסיד וחבר טוב של ההורים שלי מחזיק בידו תמונה מימי ינקותי (ראה למעלה) ומשמאלה תלו ציור של אמא שלי.

חלומות ילדות קסומים רקמנו בבית הספר היסודי עמי אסף אשר בדימונה. המנהל היה מר חיים רביד; עליזה שטינברג (ספיבק) הייתה המחנכת בכיתות ה'-ח'; לאה אחי-מרים הייתה המחנכת בכיתות ג'-ד'; פנינה דסקלביץ, המורה שלי בכיתה א' (בית ספר רתמים, דימונה). המחנכת של כיתה ב' נעדרת מהרשימה עקב כך שכשעלינו ארצה הייתי אמור להתחיל על פי גילי בכיתה ב' אך מנהל בית ספר רתמים, מר עמרם פחימה, שיבץ אותי לכיתה א' מאחר ששם נלמדים יסודות השפה (החלטה נכונה) ולאחר מכן דילגתי על ב' וקפצתי ישר ל-ג'. מורים נוספים הזכורים לי: מר יוסי ערוסי, המורה לחקלאות; המורה אבנר, המורה למלאכה.

"צבי" שהודפס באמצעות מכשיר טלפרינטר בבית הספר ושניתן לתלמידי הכיתה במסגרת לימודי מקצוע הטלפרינטר. הפיקסלים הם האות "X". מאחר ששמי הוא צבי אז שמרתי תמונה זו למשמרת. (הטלפרינטר הוא מעין מכונת כתיבה ששימשה לשליחת מברקים עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת.)

בבית הספר לטכנאי בזק (מכללת בזק) והפנימייה שבירושלים למדתי בין השנים 1968 ל-1973 במגמת בזק החמש שנתית (מחזור 18). את בית הספר סיימתי עם תעודת בגרות מלאה ודיפלומת טכנאי בזק (אלקטרוניקה) מוסמך – הישגים לא מבוטלים באותה תקופה. בית הספר הצטיין ברמת לימודים גבוהה, משמעת ראויה לציון, תובענות והוגנות (כולם נשפטו לפי אותן אמות מידה לימודיות והתנהגותיות) – שם למדתי שמשמעת היא חירות. לרבים מאיתנו הלימודים בבית הספר והמגורים בפנימייה היו מאורעות מכוננים שהכינו אותנו לחיים בכל המובנים ומבחינתי גם דרכון לעצמאות. אל בית הספר שהיה לי לבית במשך חמש שנים תמיד אתגעגע.

במשך שנות שהותי בבית הספר מספר מורים הרשימו אותי (סדר ההצגה חסר משמעות): מר יקותיאל פקטה, מנהל בית הספר ומייסדו; הגברת רחל יודקובסקי, מנהלת הפנימייה; הגברת בלומה, אם הבית; מר משה וייס, סגן מנהל ומורה לפיזיקה ומתמטיקה; הגברת ריבה שמחוני, מורה למתמטיקה; מר אליהו חבר המחנך שלי בכיתה א' (ט') והמורה לבית מלאכה (מסגרות); מר שמואל קמיניצקי, מורה לתנ"ך; מר דוד מלל, מורה לבית מלאכה; הגברת הרצליה דובקין, המורה לאנגלית והמחנכת בכיתה ב' (י'); הגברת רות פליט, המורה להיסטוריה והמחנכת בכיתה ג' (י"א); מר מתיתיהו הרשלר, מורה לאלקטרוניקה ומחנך הכיתה בכיתות ד'-ה'.

התוצאה המיידית מלימודי במכללת בזק הייתה שזכיתי לשירות צבאי מהנה בן ארבע שנים בחיל הקשר (ראה למטה) ועם שחרורי שמונה עשרה שנים מוצלחות נוספות שעבדתי בחברת הבזק.

רוק בבית הסוהר

תמונה מימי הפנימייה העליזים. מימין לשמאל: צבי רובין (כותב שורות אלו), דני שטיינפלד, מאיר נבעה, נסים קמחי.

תעודת הוקרה של השחרור שלי מצה"ל בדרגת רס"ר לאחר 4 שנות שירות סדיר ו-25 שנים במילואים.

המספר האישי שלי ופרטי החתום על התעודה נמחקו מטעמים מובנים. בסך הכל הייתי טכנאי מערכות שידור באחד מגדודי הקשר שתיחזק את המשדרים של גלי צה"ל. למרות שזה נשמע כמשהו ג'ובניקי להחריד הייתי זמן רב מוצב בסיני ובלבנון ואני יכול להגיד שדי נהניתי מהשירות הצבאי במיוחד מהסיבה שעמד לרשותי זמן חופשי שניצלתי אותו לקריאה וללימוד נושאים שונים.

כשהתגייסתי לצה"ל, מיד אחרי הטירונות, הוצבתי בגדוד קשר מסוים. איך שהגעתי לחצר הגדוד נשמעה ברמקול ההודעה המפתיעה: "אם יש מישהו מגאלאץ שיתייצב במחסן הגדוד". כמובן שהתייצבתי מיד נסער אצל המחסנאי שלא הבין מה אני רוצה ממנו. וכששאל אם אני בטוח שאני מגאלאץ אז אמרתי לו בביטחון שאני נולדתי בגאלאץ שברומניה (ראה תעודת לידה למעלה). הוא פרץ בצחוק רועם שכן הוא התכוון לגל"צ (גלי צה"ל) שהגדוד היה אמון על תפעולו. הבדיחה היתה מאוד מוצלחת שכן גם הוא היה רומני ושמע על העיר גאלאץ שברומניה. למרות שלגדוד היו מספר תחומי פעילות אותי הציבו...בטח ניחשתם...בגל"צ.

בתמונה מילונים, מהאוסף שלי, מהסדרה Oxford Advanced Learner's Dictionary OALD - מהמהדורה הראשונה עד השמינית מסודרים מלמעלה למטה לפי הסדר, ככל שהמהדורות מתקדמות הכרכים הריוניים יותר.

יותר על אלברט סידני הורנבי ,A S Hornby ,העורך הראשי של סדרת המילונים הזאת, וכיצד למדתי אנגלית ניתן לקרוא בקישור הבא:

בטקס הסיום שלי ב-1987 האוניברסיטה הפתוחה היתה עדיין בחיתוליה והבוגרים לא הצטלמו עם גלימה וכובע עם גדיל. לכן ניצלתי את הטקס הסיום של בני, כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, ליהנות מניחוח אקדמי של פעם.

את לימודי בבאוניברסיטה הפתוחה התחלתי ב-1980, בהיותי בן 26, וסיימתי ב-1986 ומאוד נהניתי מהלימודים מאחר שהתאפשר לי מרחב בחירה רב והמסגרת התאימה לי באופן כללי. אני בחרתי ללמוד באו"פ מאחר שאחרי חמש שנות פנימייה וארבע שנות צבא שבהן לא הייתי בבית לא היה לי הרבה חשק לגור במעונות או בדירה שכורה עם שותפים ולמעשה בא לי להתפנק קצת על אמא ואבא.

אני למדתי באו"פ באחד המחזורים הראשונים ואז עדיין לא היו מסלולים מובנים כמו היום (אודי למד כבר מדעי החיים והמשיך באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק את לימודי התואר השני בביוטכנולוגיה). באותה תקופה היו שני מסלולים כלליים בלבד: תואר ראשון במדעי החברה והרוח (התואר שלי) או תואר ראשון במדעי הטבע והמתמטיקה. למעשה הייתי מגדיר את התואר שלי באו"פ כ-BA כללי שהורכב מהנושאים שענינו אותי אז כמו (לפי גודל החטיבה) תולדות עם ישראל, מתמטיקה, פיסיקה, מחשבים, תלמוד, כלכלה, יחסים בינלאומיים, ופסיכולוגיה.

מכתב בכתב ידו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ שעניינו "הבעיה הפסיכופיסית" כתשובה לשאלה שהפניתי אליו ב-1989. רבה היתה הפתעתי כשהתשובה הגיעה תוך ימים ספורים.

תעודת חברות באקדמיה למדעים של ניו יורק

בין חברי האקדמיה נמנים כ-27 חתני פרס נובל. נא לא להתרגש יותר מדי. כל אחד יכול להתקבל כחבר בתנאי שיעשה מנוי על המגזין שלהם (The New York Academy of Sciences Magazine) תמורת תשלום פעוט.

זהו ספר שכתבתי בשפה האנגלית (The Orchid Grower) ושפורסם ב-2003 בארצות הברית. הספר הוא בלש מדעי לנוער שמתרחש בדימונה.