|
Rik משולחנה של ארנה רובין (1927-2014) |
|
| ראשי | תוכן עניינים | סיפורים מהשואה | יומן הילדות של יוליקה | מעולמה של ארנה רובין | על ארנה רובין | האינטרנט הפרטי של ארנה |
| הוקרה | הקדמה | שני דורות | יומני קוציקה | קישורים |
בנובמבר 2022 הופיע בגינת ביתנו עורב אפור בגודל בינוני. לא היה ברור אם מדובר בגוזל גדול או בבוגר קטן. העורב הגיע רגלי וברור היה שהוא לא מסוגל לעוף. אחרי מספר דקות הוא הסתלק מהגינה בטיפוס על עץ מיופורום קטן שהיה צמוד לגדר השכנים והסתלק לו. רווח לי, שכן זה פתר אותי ממהומה בגינה שכן יש לנו כלבת טרייר אנרגטית קטנה וחמודה בגינה בשם קוציקה שתנסה לתקוף את העורב. השמחה הייתה מוקדמת שכן העורב חזר לגינתנו כעבור מספר ימים באותה הדרך בא עזב. אלא שהפעם זה היה לתמיד. ראשית, היה עלינו להתמודד עם קוציקה שתניח לעורב לנפשו, ואכן קוציקה מהר מאוד הבינה שהעורב מחוץ לתחום בשבילה – מלבד הסתערויות מתונות שאפשרו לעורב לטפס על עץ המיופורום, להסתלק לגינת השכנים ולהציל את נפשו. שנית, התחלתי להאכיל את העורב בקביעות כשהיה מטפס על הסוכה של השכנים שהייתה צמודה לגדר גינתנו, או בגינה שלנו כשקוציקה לא הייתה בסביבה. 
מאחר שהדייר החדש חתם קבע בגינתנו היה צורך למצוא לו שם. הדבר המיידי שעלה בדעתי היה עורבא מהביטוי "עורבא פרח", וכך זה נשאר במשפחתנו. עורבא היה מסתובב ביום רגלי בגינה בתורו אחר עלים וזרעים למאכל והיה שותה ומשתכשך בקערת המים הגדולה של קוציקה כשהייתה מנמנמת, ואילו בלילה היה מעדיף את עץ הזית הגדול של שכנתנו. עד אז לא נתתי דעתי לעורבים הרבים שנמצאים בשכונתנו וראיתי מטרד בקרקוריהם הרמים שהיו מתחילים לעתים מוקדם בבוקר. אבל עורבא עורר בי עניין והתחלתי להתחקות בקביעות אחר מעשיו. מיד התברר שיש לו ראיה מרחבית מעולה שכן הוא מסוגל לסובב ראשו מצד לצד 180 מעלות לפחות. אם הייתי זורק לו פירורי מזון קטנים בפיזור על הקרקע כשהיה על מקום גבוה, היה צולל לעברם במהירות ומאתרם מיד גם אם הם היו בצבע האדמה או בצבע הצמחייה וקשים לראייה. ברור שידע לתרגם במוחו את מיקומם של פירורי המזון למטה, כפי שראה אותם מלמעלה, למפת רצפה לאחר שהיה צולל לעברם. לא פשוט כלל, מה שהעיד על התמצאות במרחב. עורבא הפגין ערמומית וחוכמה רבה. אם הייתי מגיש לו מזון היה מתבונן סביבו בחשדנות, ואם והיה מבחין בעורבים בסביבה לא היה אוכל כדי לא למשוך את תשומת ליבם למזון, והיה חוזר לאכול מאוחר יותר כשהמתחרים לא היו בסביבה. לעתים היה מפסיק את ארוחתו באמצע מאותה סיבה ומסתלק לזמן מה. 
מדי פעם עורבא היה מפנק אותי במתנות שהיה מניח על השולחן שבגינתנו. היו אלה בעיקר אבנים ועלים ופעם אף הפליא לעשות ופינק אותנו במטבע של עשר אגורות. ככל שהזמן חלף למדתי לאהוב ולהעריך עורבים. התחלתי לקרוא עליהם, וכל פעם שאני נתקל בעורבים אני שולח מבט מתעניין לעברם. הם הפכו לחברים שלי. 
הרבה לשרידותו של עורבא בגינתנו תרמה קוציקה שכן הייתה מבריחה באופן טבעי חתולים שהיו עלולים לפגוע בחבר החדש שלנו. אבל גם קוציקה הרוויחה מהעניין שכן כל אימת שהייתי מאכיל את עורבא הייתי מפנק את קוציקה בחטיף כדי להפיג את קנאתה. סימביוזה מעניינת התפתחה בגינה. נשארה רק חידה אחת בלתי פתורה. האם מדובר בזכר או בנקבה. האם זה עורבא או שמא עורבית? על פי יודעי דבר זה קשה מאוד לדעת. לעת עתה, למיטב ידיעתי, לא ראיתיו מזדווג וגם לא מקנן. אז אולי הוא... מניסיוני, לוקח בדרך כלל לגוזלי עורבים בגודל סביר שנפלו מהקן מספר ימים כדי לעוף, כמו שקרה מספר פעמים בעבר כשגוזלים נפלו מעץ הברוש הגדול שבפאתי גינתנו שמשמש כאזור מחיה וקינון לעורבים. אבל עורבא, למרות גודלו הסביר לא היה מסוגל לעוף והסיבה הייתה גלויה לעין. ניתן לראות מהתמונה שבראש העמוד שהכנף הימנית שמוטה, יתכן שזה נבע מפגיעה פיזית. נוצותיו לא היו שלמות וחלקן היה לבן, בשונה משאר העורבים האפורים שראיתי. סיבה אחת יכולה להיות גנטית אבל היא לא נפוצה כל כך. ישנן גם סיבות אחרות כמו תזונה לקויה, חוסר התנקות עצמית בעזרת המקור ממזיקים וטפילים.
עורבא לא הצליח לעוף במשך שנה. בנובמבר 2023 לשמחתי לא היה גבול כשחברי המכונף המריא סוף סוף כאחד העופות. כנראה שבקיץ הקודם, עת העורבים מחליפים את נוצותיהם, השתפר מצב הכנפיים, ובא לציון גואל. 
עורבא לא עזב אותנו ולא ויתר על סיר הבשר. מאז הוא מתעופף לו בסביבה הקרובה לביתנו, חונה על עצים סמוכים וגגות השכנים ועמודי חשמל. כל בוקר עורבא מופיע לארוחת הבוקר לא לפני שהוא טורח להזכיר לנו עם קרקורים רמים שהוא רעב. לעיתים כשהוא לא נמצא, אני קורא בשמו מספר פעמים בקול רם, ואף פעם הוא לא מאכזב. הוא פורש כנפיו ומופיע בדאייה לעברי המזכירה מטוס קרב. לעתים קרובות הוא גם מופיע במשך היום ודורש את ליטרת הבשר שלו, הרבה פעמים כשאנחנו אוכלים בחצר. עיקר תזונתו מזון יבש לציפורים, המזון של קוציקה וכן פופקורן ובמבה. בתחילה הוא הרס מפת שולחן וכיסוי לגריל שניקרם בתאווה, אבל עם התבגרותו התופעה נעלמה. נזכרתי שבאפריל 2022, כחצי שנה לפני שעורבא הופיע בגינתנו, נשר גוזל של עורב אפור מעץ הברוש לגינתנו במתחם סגור מחוץ להישג לועה של קוציקה. למרות האזהרות, האכלתי והשקיתי את הגוזל והנחתי את מזונו בלילה עת העורבים לא פעילים ואפילו חילצתי אותו כשהסתבך בסבך הגדר. בהתחלה העורבים הבוגרים צללו לעברי בצורה מאיימת עם קרקורים רמים אך אחרי זמן קצר הבינו בחושיהם החדים שאני לא אויב והיו צופים בי ברוגע מחומת גינתנו כשהייתי בסביבת הגוזל. מעניין היה לראות את העורבים הבוגרים צוללים לעבר הגוזל הרך עם מזון בפיהם ומאכילים אותו. הורים וקהילה למופת. כעבור מספר ימים הגוזל התעופף לדרכו וכנראה שהצטרף ללהקה שבצמרת הברוש. עוף גוזל. לפתע צץ בראשי הרעיון שאולי הגוזל הוא למעשה עורבא שאחרי שעף נקלע למצוקה ואיבד את כושר התעופה והתגעגע למקום הנעים והחמים שנתן לו מזון והגנה, מאחר שהעורבים ניחנים בזיכרון טוב. למזלי, צילמתי את הגוזל לאחר שעף מגינתנו מאחר שחנה על עץ נמוך בסביבה והעליתי את התמונה לפייסבוק. אפשר לראות את הפס הלבן המזהה של עורבא בתמונה. 
האם היה זה עורבא? לעולם לא נדע בודאות. אבל זה מה שעושה סיפור טוב.
|
|
|
|
