Rik
משולחנה של ארנה רובין (1927-2014)
ראשי תוכן עניינים סיפורים מהשואה יומן הילדות של יוליקה מעולמה של ארנה רובין על ארנה רובין האינטרנט הפרטי של ארנה
ציור צילום תפירה ועוד... כתיבה ספרים שובבות מוסיקה משפחה ישראל רובין חברים תעודת הזהות של ארנה

מעולמה של ארנה רובין


לא רק קדישמן צייר כבשים

מנשה קדישמן נפטר החודש (מאי 2015) ותמיד ייזכר בציבור הודות לציורי ופסלי הכבשים שלו – אומן הכבשים, אם תרצו.

בצעירותו קדישמן היה רועה צאן, דבר שהשפיע רבות על יצירותיו. זכרונותיו כרועה מתועדים ברישומי פחם ועיפרון. הכבשים צוירו בעיקר בסביבת גבול ישראל, גדרות תיל. מה שהשפיע עליו ביותר זו העובדה שגם הכבשים למעשה מוגבלות בגבול בינלאומי.

נזכרתי שארנה רובין, אמי, גם ציירה כבשים. חיטטתי באוסף התמונות האינטרנטי שלה וגיליתי שני ציורים כאלה שבהם נראות הכבשים בחברת רועה צאן - בניגוד לקדישמן שבדרך כלל הרועה צאן נעדר.

אצל קדישמן הכבשים צוירו על רקע נופי ארץ-ישראל (אם נוף היה נוכח, שכן ברוב המקרים קדישמן צייר ראשי כבשים צבעוניים ושמחים) ואילו אצל ארנה, על רקע כפרי מזרח אירופאי. ואין תמה שכן קדישמן הוא יליד תל אביב ובן להורים חלוצים ואילו ארנה גדלה על רקע התרבות האוסטרו-הונגרית.

רועה צאן: ציור בשמן על קנבס של ארנה רובין מ-1997

על ארנה רובין וגלריית הציורים שלה באינטרנט
הרועה וחלילו: ציור בשמן על קנבס של ארנה רובין מ-1987

על תחביב הציור של ארנה רובין

הציירים הישראלים של תחילת המאה ה-20 הרבו לצייר מוטיבים שסימלו בעיניהם את ארץ ישראל, בעיקר מן התרבות הערבית. כבשים היו חלק בלתי נפרד מנוף הארץ ולכן אנו מוצאים ציורי כבשים אצל נחום גוטמן, ראובן רובין ואביגדור אריכא.

תנועת הכנענים היוותה את שיאה של תנועת החזרה למקורות והפסל הבולט של תנועה זו, יצחק דנציגר, עסק בנושא הכבשים במשך 20 שנה. פסל הברונזה "כבשי הנגב" שהכין בין השנים 1955 ל-1964 מבטא את הזהות שבין החיה לנוף המדברי ולתרבות המדבר המתבטאת בצורת האוהל שבפסל.

צייר נוסף שהושפע ממפגש עם רועים שהיו גם אומנים הוא שלום סבא שיצר את היצירות "גז" (1947) ו"רישומי כבשים".

אך האמן המזוהה ביותר עם ציורי כבשים הוא ללא ספק מנשה קדישמן שצייר למעלה מאלף ציורי כבשים.

בהזדמנות זו גם נזכרתי שארנה היתה מנויה על גלויות ולוחות שנה של "אמני הציור בפה או ברגל" - באנגלית: Mouth and Foot Painting Artists או בקיצור: MFPA) - שהוא שמו של ארגון בעל מטרות הרווח הבינלאומי היחידי מסוגו, שנוסד בשנת 1956. הארגון מעודד אנשים בעלי נכויות לצייר ציורים בפה או ברגל. הנכים שציירו את הציורים מוותרים על זכויות היוצרים ומוסרים את הציורים לארגון שמוכר אותם לציבור הרחב ומעביר חלק מהרווחים לאומנים. כיום הארגון מונה כ-700 ציירים ברחבי העולם.‏ המטה המרכזי של הארגון נמצא בגרמניה.

הארגון פעיל בישראל מאז שנת 1965‏ ומטהו ממוקם בפתח תקווה. מוטו הארגון הוא "עזרה עצמית ולא צדקה". המוצרים הנפוצים של הארגון הם לוחות שנה ואגרות ברכה, בפרט אגרות שנה טובה.

בשנים האחרונות נשמעת ביקורת על הארגון ברחבי העולם ובעיקר על ניצול אומנים אך יחד עם זאת יש לזכור שבזכות הארגון אמנים מוגבלים רבים באים לידי ביטוי.

זוכרני שארנה גילתה עניין לא פעם במיוחד בטכניקות של ציורי כבשים של אומני הארגון כמו למשל של הציירת הישראלית, דניאלה ברפמן, שמציירת בפה גם נושאים פסטורליים ארץ-ישראליים.

ארנה, בתור חובבת ציור, נהגה לקנות לוחות שנה המעוטרים בציוריהם של האומנים שהשתייכו לארגון הבינלאומי "אמני הציור בפה או ברגל". מלבד העניין שגילתה בציורים עצמם היא הזדהתה עם האומנים המיוחדים המוכשרים האלה שיכולים להוות השראה לכולנו.
ראה יותר על תחביב הציור של ארנה

כבשים, יחד עם עזים, היו חיות המשק הראשונות שבויתו בצפון הסהר הפורה לפני כ-10,000 שנים, במהלך התקופה הנאוליתית. הכבש איפשר את הניידות של החברות הקדומות, כיוון שקל להעביר כבשים ממקום למקום בעדרים, תוך ניצול שטחי מרעה נרחבים. על סמך ממצאים ארכאולוגים משערים כי בתחילה נהג האדם לגדל כבשים רק לצורך הפקת בשר וחלב ורק לאחר מכן גילה את האפשרות לגזוז את הכבשים ולהשתמש בצמר לאריגה.

הכבשה מוזכרת 81 פעם במקרא תחת שמות שונים ועל פי המקרא גידול צאן היה בין המקצועות הקדומים של האדם "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן" (בראשית, ד', ב'). אבות האומה היו רועי צאן: אברהם ויעקב ואילו משה ודוד נלקחו מרעיית הצאן לשמש כמנהיגים.

הכבש הוא אחד מחמשת המינים מהם מקריבים קורבנות. כבר מימיו של אברהם היה הכבש קורבן עולה. איל (אחד משמות הכבש במקרא) הוקרב במקומו של יצחק בספור העקדה. השופר המשמש בראש השנה וביום כיפור עשוי מקרן של איל.

הנצרות עושה שימוש רב בדימויים מעולם הכבשים כגון ישו כ"רועה הטוב" הנושא את נפש-האדם בדמות שה. תוארו של הבישוף הוא בלטינית "פסטור" כלומר רועה, רמז לתפקידו כרועה של עדר המאמינים.

מכל האמור לעיל, אין זה מפליא שהכבש כבש לו מקום של כבוד בעולם האומנות.

כבר בתקופה הפרה היסטורית האדם חרט כבשים בסלע (פטרוגליף) וכבשים נמצאו גם במוזאיקה רומית.

בימי הביניים צוירו כבשים על ויטראז'ים (אמנות שמשתמשת בטכניקות שונות לחיבור זכוכיות צבעוניות לכדי מוצר שלם וצבעוני) בעלי מוטיבים דתיים בכנסיות.

בין יתר האומנים שציירו כבשים נמנים:

  • הצייר והמלומד הסיני ז'או מנגפו מימי שושלת יואן במאה ה-13.
  • פאולוס פוטר (Paulus Potter 1625-1654), צייר הולנדי שהתמחה בציורי נוף ובעלי חיים.
  • פרנסואה בושה (François Boucher 1703-1770), צייר צרפתי. בּוּשֶה נהג לצייר תמונות על נושאים קלאסיים ואלגוריות המייצגות את העיסוקים הקשורים בצאן.
  • קונסטן טרואיון (Constant Troyon 1810-1865), צייר צרפתי. נחשב לצייר של חיות מהמעלה הראשונה. נאמר עליו ש"הכבשים שצייר היו כה אמיתיות עד שיכולת לשמוע אותן פועות".
  • שארל אמיל ז'אק (Charles-Emile Jacque 1813-1894), צייר צרפתי.
  • קורנליס ון למפוטן (Cornelis Van Leemputten) צייר בלגי שהושפע מציוריו של שארל-אמיל ז'אק והרבה לצייר ציורי כבשים.
  • הצייר האנגלי ויליאם הולמן האנט (1827-1910) שאף ביקר בארץ ישראל צייר ציור כבשים בהשפעת מחזהו של שקספיר – "המלך ליר".
  • על מציירי הכבשים נמנה גם הצייר הסוריאליסטי סלוודור דאלי.
מקור: ויקיפדיה


עורך ומתרגם מרומנית: רובין צבי
הערות ושאלות ניתן להפנות ל:
rubin.tzvi@gmail.com